סופרת סטטוסים

שנים אני כותבת לפייסבוק, בעיקר סטטוסים אישים ומשפחתיים. במהלך הקנדציה האחרונה של הממשלה ראיתי עד כמה הפייסבוק הופך להיות כלי ביטוי משמעותי עבור הפוליטיקאים הישראלים. קהל הכיכרות מצביע בלייקים, מגבה ומשתף. המדיה החברתית ובישראל, בעיקר הפייסבוק, הפכו לזירה מרכזית בה פוליטיקאים מבעים את עצמם. למרות שדפי אוהדים בפייסבוק אינם משקפים את כלל קהל הבוחרים, עדין, התגובות השונות לסטטוסים (לייקים, תגובות, שיתופים, גידופים, תמיכה והבעת הזדהות) הם ססמוגרף המאפשר לפוליטיקאים להבין לפחות במעט את רחשי הלב של ציבור הבוחרים שלהם. 

בשנה האחרונה לקחתי חלק בקורס מידענות שהתקיים באוניברסיטה הפתוחה. בחרתי את פרויקט הגמר שלי לערוך בנושא סטטוסים פוליטיים של חברי ממשלה. בעבודת הגמר ערכתי ניתוח תוכן כמותי ואיכותי על פרופילי הפייסבוק של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שר האוצר, יאיר לפיד ושר הכלכלה, נפתלי בנט. מתוצרי העבודה ניתן להתרשם כאן.

התחום של מידענות פוליטית מעניין אותי. זירת המדיה החברתית מאפשרת נגישות כמעט בלתי אמצעית לעמדות ומחשבות פוליטיקאים ולאופן שהם רוצים להציג עצמם בפני הציבור. הפוליטיקאים הם כמו שחקנים ואנו הקהל המריע להם בלייקים במקום כפיים.  קצב העדכון של הפוסטים הוא מהיר באופן יחסי ואופי המסרים בו משתנה לפי רצונו של הפוליטיקאי המציג אותם, לעיתים קצר ובלתי פורמלי ולעיתים ערוך כמאמר בעיתון. הפייסבוק אם כך, הוא ייצור כלאים המשלב בין תיאטרון לעיתון. הוא גם מדגים שימוש ברבדי שפה שונים המותאמים לאופי המסרים.

הגיוון הזה הופך את הפייסבוק לזירה מענינת מאוד למחקר. במיוחד לתלמידת תקשורת כמוני.

 

(את התואר השני של בתקשורת סיימתי באוניברסיטה העברית מזמן, לפני עשור וחצי).